האגודה הווטרינרית הקנדית מפרטת שמן אתרי ורדים כרעיל לחתולים. אבל העצה הכללית היא שכל השמנים האתריים צריכים להיחשב רעילים לחתולים אם הם נבלעים או באים במגע עם העור, וכמובן, ניתן לבלוע כל דבר על העור או הפרווה. עם זאת, אלא אם כן מדובר באזור סגור עם אוורור מוגבל וחתולים אינם יכולים לצאת מהחדר כרצונם, הריחות והשומן מהמפיצים בטוחים. אם אתה יכול לוודא שהחתול לא בא במגע ישיר עם השמן או המפזר, אתה אמור להיות מסוגל להשתמש בשמן ורדים בבטחה.
כשם שצמחי בית נפוצים רעילים לחתולים, שמנים אתריים יכולים להוות איום על חתולים, אפילו בכמויות קטנות, במיוחד כשהם מרוכזים.
בנוסף לשמנים האתריים שאתה קונה בנפרד, הם נמצאים לעתים קרובות במוצרים ביתיים אחרים כגון מדללי צבע (טרפנטין הוא שמן אתרי) ודוחי יתושים, הנושאים סיכון גבוה לתגובה קטלנית בחתולים, ציין ה- CVMA.
חתולים רגישים מאוד לריחות. שמנים אתריים מסוימים נחשבו פעם בטוחים לחתולים והומלצו לטיפול בדלקות קרדית אוזניים, הפגת מתח ובעיות בדרכי הנשימה העליונות. עם זאת, ישנם שמנים אתריים אחרים המזיקים לחתולים, בין אם נלקחים פנימיים, מורחים על העור או פשוט בשאיפה. התרכובות הטבעיות בניחוחות אלו עלולות להיות מסוכנות לחתולים. היזהר במיוחד בעת שימוש בשמנים אתריים מסוימים כדי למנוע תגובה רעילה בחתול שלך.
לחתולים חסר אנזים הנקרא glucuronyltransferase, המצוי בכבד ואחראי לפירוק הפנול. תרכובת אורגנית זו קיימת בשמנים אתריים רבים, כך שלא בטוח להשתמש בהם בסביבת חיות מחמד, במיוחד חתולים. אנזים זה מגן על בעלי חיים מפני רעלים או חומרים מזיקים, כמו ריח של שמנים אתריים.
כאשר חתול שואף את הריח הזה, הכבד שלו עלול לא לזהות מה יש בו. בדרך כלל, כאשר זה קורה, החתול יתקשה לבצע חילוף חומרים וסילוק רעלים מסוימים, כמו שמנים אתריים. חתולים רגישים מאוד גם לפנולים ולתרכובות פנוליות, שניתן למצוא בחלק מהשמנים האתריים.
